נגד כלכלת החליפין

 אני זוכרת שכשקראתי את הקפיטל של מרקס לראשונה, מה שהפריע לי והפתיע אותי היה שמרקס מקבל את כלכלת החליפין כנתון. הוא לא כותב עליה כעל אידיאולוגיה ברת החלפה, אלא מתאר התפתחות היסטורית של הכלכלה מן הצורה הקדומה של החליפין ועד הקפיטליזם של זמנו. כלכלת החליפין עצמה לא מוחלפת גם תחת שלטון הפרולטריון. 
     ביקורת על כלכלת החליפין כאידיאולוגיה כלכלית לא מצאתי גם אצל אלתוסר, שאליו שבתי בימים האחרונים, לקראת שיעור שאני עומדת להעביר בחיפה, ואולי גם לקראת הרצאה בת"א.
     כשאני קוראת חיבורים של הוגים מרקסיסטים (ולאקאניאנים) בני זמננו (ז'יז'ק, באדיו, סטוורקאקיס – שאת ספרו המעניין ורחב היריעה, אם גם הטרחני משהו, על השמאל הלאקאניאני, אני מסיימת לקרוא בימים אלה) – אני תוהה (או אולי מקווה) אם ההתנגדות של הוגים אלה לקפיטליזם איננה אלא עמדה היסטרית לא מודעת ביחס לכלכלת החליפין עצמה, או שלפחות, יש לעמדה היסטרית לא מודעת כזו חלק בביקורת שלהם על הקפיטליזם.
     את היעדר הביקורת של הוגים מרקסיסטים-לאקאניאנים ביחס לחליפין ניתן לתלות אולי בכך שהחליפין איננו רק אידיאולוגיה כלכלית, כלומר ייצוג של יחס מדומיין של סובייקטים לתנאי הקיום הממשיים שלהם, אלא גם ובעיקר היסוד הפרדיגמטי של הסדר הסמלי. ההגות המרקסיסטית-פרוידיאנית-לאקאניאנית-סטרוקטורליסטית (לוי-שטרוס, למשל) ממשיגה את החליפין הכלכלי, הלשוני והחברתי כקוד שמאפשר את קיומה של החברה האנושית ומבסס אותה. 
     אבל מדוע אני מיתממת: האם כלכלת החליפין איננה חלק ממה שדרידה ומבקרות פמיניסטיות מכנים פאלוגוצנטריזם? האם הבעיה שלי איננה עם שםהאב ועם הזיהוי של הסמלי עם המוסד הפטריארכלי? מצד אחר, אי אפשר לומר שלאקאן לא הלך אל מעבר לפרדיגמה הזו עם האהבה שמעבר לחוק ועם הקביעה שמטרת האנליזה היא למצוא את הסינגולריות שבסובייקט שאיננו בר-המרה ועם העמדה הנשית בפורמולות הסקסואציה (בנימיני, בהרצאה שאירחנו בפורום לאחרונה, אמר שלאקאן "מזיע" ביחס לאישה, לנשים ולמקומן בסדר הסמלי. I could not agree more).
     אולי משום כך (זו אנליזה עצמית) אני מחבבת כל כך (על אף הסתייגותי) את הרעיונות המסוימים הללו של לאקאן, את כלכלת המתנות של דרידה ואת התאוריה האתית של לוינס. זאת על אף שלאיש מהם לא מפריע אחד הדברים שמפריעים לי בכלכלת החליפין הקדומה והמודרנית: ההתייחסות ליצורים חיים (בעלי חיים לא אנושיים) כאל אובייקטים, כאל סחורה, החלפת יצור חי באובייקט, ביצור חי אחר או בכסף (למשל, החלפת פרה במעיל, תרנגולת בכלב או "עוף" – שהיה תרנגולת – בכסף). דרידה הוא אולי היחיד שרגיש לכך, למרות ההתנגדות המוזרה שלו לצמחונות. 
     הבעיה שלי עם כלכלת המתנות כפי שהיא באה לידי ביטוי פעיל כיום היא כאשר כלכלה זו חוברת לניו-אייג'יזם "רוחניקי" שטחי שמחבר בינה לבין תפיסה מהותנית לחלוטין של נשיות. באופן הזה, כלכלה זו נבלעת בקפיטליזם, כ"התנגדות" היסטרית ולא אפקטיבית שהאידיאולוגיה הקפיטליסטית מאפשרת, אם לא  מעודדת.  
     
מודעות פרסומת

מאת: אורית יושינסקי טרופין

אורית יושינסקי טרופין, חוקרת ספרות ותרבות באוריינטציה לאקאניאנית. ד"ר לספרות כללית והשוואתית. נשואה לדיויד ואמא לכְּליל ולצוּף ולחתולה קוקי. תחומי העניין שלי הם ספרות של המאה העשרים והעשרים ואחת, פסיכואנליזה, ביקורת האידיאולוגיה, אתיקה ותיאוריות של ספרות ותרבות. הבלוג כולל מחשבות ורעיונות, עבודות שפורסמו בפורומים שונים ובכתבי עת ו-work in progress.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s