על "העצמה" נשית ואישית כמכשיר קפיטליסטי ופטריארכלי: בעקבות פוסט שפרסמתי בפייסבוק

כתבתי פוסט בפייסבוק בעקבות דברים שקראתי היום אצל ז'יז'ק. הרחבתי את הפוסט מאוחר יותר ואני חושבת שראוי לדברים להיחקק גם בבלוג. העתקתי אותם לכאן:

1.    A: "Explore your inner self!"
B: "Don't tell me what to do!"

2.    A: "Explore your inner self!"
B: "Well, I did that, and found out that my inner self is a piece of sh*t"

#new_age_party_pooper
#true_story

ועכשיו ברצינות: שיח ה"העצמה" הזה, שהוא פעמים רבות "נשי" ומתקיים במרחבים של נשים ועל ידי נשים, משחק לידי הפטריארכיה, ובעת ובעונה אחת, לידי השיח השליט היום, השיח הקפיטליסטי.
הציווי להתענג ("גלי את האני הפנימי שלך!" מחליף את "התענגו!" של הסופר-אגו) הוא הסחת הדעת המושלמת מן החובה האתית (שהיא בה בעת החירות האמיתית) להתחקות אחר האיווי של כל סובייקט, כלומר לדעת לשאת את הפיצול של הסובייקט ואת ההכרה בכך שהסדר הסמלי והחברתי הוא\הם לא קונסיסטנטיים; שאנחנו לא יכולים לדעת מה האחר רוצה, שהאיווי של האחר הוא אניגמטי לא רק עבורנו, אלא גם ובעיקר עבור האחר.
שיח ה"העצמה" הזה הוא לא יותר ממשטור של ההתענגות, משטור שהוא בסך הכל הצד השני של המשטור הפטריארכלי המוכר לנו ממשטרים פונדמנטליסטיים.

זו אחת הסיבות לכך שאני מאמינה שהפמיניזם הרדיקלי, שלא קונה את ה"העצמה" בשקל הזו הוא בן-ברית טבעי של הכיוון הלאקאניאני, בניגוד לפמיניזם הליברלי.

ארחיב מעט על המשטור של ההתענגות שמתקיים בחברה הליברלית והקפיטליסטית שלנו. אלה דברים של ז'יז'ק, שניתן למצוא אותם בטקסטים שונים. כרגע אני מסתמכת על הספר "The Universal Exception" מ-2006: הציווי הקפיטליסטי להנות, לחיות טוב יותר, לקחת הפסקה מהחיים ו"להעצים" את עצמנו בפעילויות מענגות שונות הוא ציווי שנועד לחסוך מאיתנו את ההתענגות הקיצונית, הבלתי נסבלת. זהו ציווי שמטרתו אקוויליבריום. אולם, אומר ז'יז'ק, מטרה זו לא מושגת, מכיוון שההתענגות היא מטבעה קיצונית וחסרת גבולות, מצד אחד, ולעולם לא מספיקה ומספקת, מצד שני. לפיכך הציווי הקפיטליסטי להנות – גם ואולי במיוחד בצורותיו הניו-אייג'יות שתובעות מאיתנו לגלות את "האני הפנימי" שלנו ולעשות לביתנו – מוביל אותנו להתמכר להתענגות אוטיסטית וסוליפסיסטית ולוותר על הקשר החברתי בשם התענגות זו.

מה הקשר לפמיניזם רדיקלי? כאן כבר אין לז'יז'ק ולחבריו דריסת רגל של ממש, אבל אני חושבת שהדברים שלי יכולים להמשיך את קו המחשבה שלו. השיח של "העצמה" נשית מניח שלא רק שנשים הן מוחלשות או חלשות (הנחה שיכולה להיות נכונה לעתים), אלא שהן מחפשות "העצמה" מן הסוג הזה, ויותר מכך, זקוקות ל"העצמה", חייבות אותה (לעצמן, כמובן). ההנחה היא, למשל, שאני גם אמא וגם אישה עובדת וגם רוב (או כל) הטיפול במשק הבית נופל עלי, ולכן אני חייבת לעצמי לקחת הפסקה מן החיים ולעשות מה שטוב לי ורק לי. זה בא לעתים קרובות בלוויית משפטי העצמה כגון "את חזקה, ואת נפלאה ואת עצומה ואת אישה אמיתית, ואת צריכה לדעת את זה!" ההנחה בדבר העול הרב שנופל על נשים בימינו יכולה להיות נכונה לפעמים, אבל המסקנה שגויה. אני לא *חייבת* שום דבר: אני לא חייבת להיות חזקה, אני לא חייבת להיות מאושרת, אני לא חייבת להיות עוצמתית ואני לא חייבת להיות חופשיה. אני לא חייבת לבחור שום דבר על פי רשימת המצאי של התרבות הקפיטליסטית, "מעצימה" ככל שתהיה. כל זאת בהנחה שיש לי אפשרות לבחור, כי לא לכולן יש בחירה.

העצמה נשית
דוגמה ל"משפט מעצים" שמתייחס לנשים כאל "pseudo species", מין מוזר וזר, בלתי מקבל על הדעת ולא ניתן להבנה שזקוק ליחס מיוחד מעצם היותו "מין מוזר", ולא כתוצאה מקונסטלציות חברתיות ופוליטיות.

לא זו בלבד ששיח ה"העצמה" הוא שיח של ציווי סופר-אגואיסטי; לא זו בלבד שהוא שיח שמתעלם מנשים שאין להן אפשרות "לקחת הפסקה מהחיים" ולגלות "את עצמן", את "מהותן" (ואני לא אתייחס כרגע לפנטזיה בדבר מהות "פנימית" ו"אותנטית" של הסובייקט); לא זו בלבד שהוא מתעלם מנשים שלצוות עליהן להיות חזקות או להניח שהן חזקות זה חצוף וחסר רגישות; לא זו בלבד ששיח זה מתעלם מנשים שאין להן עניין ב"העצמה" – זהו שיח שמסית את המאבק הפמיניסטי מן הזירה הפוליטית לעבר אותה התענגות סוליפסיסטית שמוותרת על כל אפשרות של ממש לשינוי פוליטי וחברתי. הפטריארכיה לא תיפול אם אלך לסדנת גילוי העצמי האותנטי שלי ואציג את הדברים בכסות של חופש ושל שחרור. נהפוך הוא: הפטריארכיה מעודדת את "החופש", ה"שחרור" וה"העצמה" מן הסוג הזה כי רק כך הפטריארכיה יכולה להבטיח שהדברים ימשיכו לעבוד ולהתקיים כפי שהם. "גלי את האני הפנימי שלך" וציוויים כגון אלה משותפים לתרבות הפטריארכלית ולתרבות הקפיטליסטית. זהו אינטרס קפיטליסטי שסובייקטים יעצימו את עצמם כי כך הם משמנים את המכונה הקפיטליסטית: תעבוד, תייצר, תעשה יוגה ותגלה את עצמך הם ציוויים ששייכים בדיוק לאותו סדר. בה במידה, זהו אינטרס פטריארכלי: תעבדי, תלדי, תגדלי ילדים, תנקי ותבשלי וזו גם תהיה ההוכחה לכך שאת עצומה ומולטי-טסקינג, ואם לא ידעת את זה, תכניסי לך טוב-טוב לראש שאת חזקה וגדולה ויפה.

ובחורבן הפטריארכיה והקפיטליזם ננוחם.

מודעות פרסומת

מאת: אורית יושינסקי טרופין

אורית יושינסקי טרופין, חוקרת ספרות ותרבות באוריינטציה לאקאניאנית. ד"ר לספרות כללית והשוואתית. נשואה לדיויד ואמא לכְּליל ולצוּף ולחתולה סימון. תחומי העניין שלי הם ספרות של המאה העשרים והעשרים ואחת, פסיכואנליזה, ביקורת האידיאולוגיה, אתיקה ותיאוריות של ספרות ותרבות. כיום עוסקת ב- Holocaust Perpetrator Fiction (סיפורת שמתמקדת בנקודת המבט של פושעים נאצים). הבלוג כולל מחשבות ורעיונות, עבודות שפורסמו בפורומים שונים ובכתבי עת ו-work in progress.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s