על "מבוא לתולדות האנטי-פילוסופיה" מאת ארטיסאנו קר

מצאתי אותו זרוק במכירה מוזלת של ספרים שספריית האוניברסיטה מבקשת להיפטר מהם. הוא מאובק ומרופט ויש לו ריח של ספר ישן שלא נשמר בתנאים מיטיבים, ריח לח.

גיגלתי אותו כשחזרתי הביתה וכצפוי, לא מצאתי כלום. אני חושדת ששם המחבר (Kerr) בדוי. אולי הוא בכלל מחברת. החשד הזה מתחזק ככל שהקריאה מתקדמת. שם המתרגם או המתרגמת: א. שיר, גם לא אומר לי דבר.

אספתי אותו מכיוון שהכותרת, כמובן, סקרנה אותי: האם קר יעשה להגל (מבוא לתולדות הפילוסופיה) את מה שסלוטרדייק עשה לקאנט? את מה שדלז וגוואטרי עשו לפרויד? את מה שג'ויס עשה לאודיסאה (בין היתר)? את מה שליטל (נוטות החסד) עשה לנוטות החסד של אייסכילוס (בין השאר)? וכו'.

הוא לא כתוב באופן רציף, אלא כפרגמנטים, אנקדוטות, מעשיות תלושות. גם זה קצת צפוי ואפילו לא חדש (ניטשה, שלגל, בנימין, טו ניים א פיו). כמה מהפרגמנטים כוללים מעין קליימקס, אבל כזה שהוא טאוטולוגי ושמשיב את הקוראת לנקודת ההתחלה; חלקם סתומים וחלקם כמעט אבסורדיים: הקונטינגנטי הופך להכרחי, וההכרחי – לקונטינגנטי, אבל אולי יש לצפות לכך מחוברת שמתקראת "מבוא לתולדות האנטי-פילוסופיה."

הכותרת עצמה מעוררת מחשבה: האם כל הפילוסופים הגדולים לא היו, במידת מה, אנטי-פילוסופים, לפחות ביחס לקודמיהם? לאקאן טען שהוא אנטי-פילוסוף; האם זה לא מה שהופך אותו בדיוק לפילוסוף, הפילוסוף שהניח את הלא מודע והצביע על הממשי, על אובייקט a קטנה ועל ההתענגות? נטל משפינוזה (את האיווי \ התשוקה) ומהגל וחתר תחת דיקרט עם שהוא לא נפרד לחלוטין מן הקאנון הפילוסופי ואפילו מאשר אותו, בסופו של דבר? ברור, לאקאן כיוון את דבריו לפרקטיקה ולעוסקים באנליזה, אבל מי מבין הפילוסופים הגדולים באמת לא סבר שהפילוסופיה היא תבונה מעשית, דרך חיים, ושלא ניתן ללמוד אלא דרך הגוף והמכאוב, הפצע והאובדן, ושהשעמום שמשרה עליך קאנט ושמוביל לבהיה בחלון הוא מבוא להארות ולאפיפניות בלתי צפויות שמגלות לך באחת משהו על עצמך? היו שסברו גם שאת הדרך הזו לא תוכלי לעשות לבדך משום שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ולכן בחרו בדרך הדיאלוג והשיח עם האחר, קטן או גדול (אפלטון, בובר, לוינס).

גם ספרון זה מעמיד במרכזו שניים: הורסיו ולאונטיוס. הורסיו הוא ה"טוב", ה"אתי", זה שלא מדבר גבוהה גבוהה, אלא "חי" את הפילוסופיה שלו, מעין סוקרטס או דיוגנס. בדומה להם, הורסיו הוא סובייקט "רע", חתרני, בז לסדר הקיים. לאונטיוס, לעומתו, הוא סוג של גביר, אולי מעין פילוסוף חצר, מתהדר בנוצות של קמוט מצח, בעוד שלא אכפת לו אלא מן הדימוי שלו בעיני אחרים. הורסיו מחלק מדי פעם ללאונטיוס מעין בעיטות מילוליות של מורה זן, אבל לאונטיוס הוא חסר תקנה.

יחד עם זאת, לאורך הקריאה המחבר לא חוסך שבטו מהורסיו, אבל באירוניה דקה שמובחנת רק בקושי. והרי כמה דוגמאות:

 "ניגש לאונטיוס להורסיו ואמר לו: 'הטרגדיה היא שהתחלת לדבר, הפארסה היא שאינך מפסיק.' השיב לו הורסיו: 'הטרגדיה היא שדיברת, הפארסה – ששוררת'" (פרגמנט ה').

 "שעה שהתבונן לאונטיוס בבני עמו הנמקים והולכים במגפה, אמר 'אינני יודע די על הסבל האנושי.' הביט בו הורסיו והפטיר: 'לעולם לא תלמד'" (פרגמנט י').

"לאונטיוס קבע את משכנו בבית מידות, ואילו הורסיו זה עשה כמעשה דיוגנס, ואף למעלה מזה: בעוד שהכלבי שכן בחבית, הלך הורסיו והצטופף בנבלת חמור. היתה צחנתו הולכת לפניו ומזהירה את הבריות מפניו" (פרגמנט ח').

"כשמבקשי נפשו של לאונטיוס רדפו אחריו להורגו, נמלט לאונטיוס לאורוות הקיסר. פגעו המרצחים בהורסיו ושאלוהו לאן ברח מרעו. הורסיו, שמימיו לא בא דבר שקר אל פיו, ענה ואמר 'לאורוות הקיסר'. אולם לאונטיוס כבר נמלט משם ושב בחשאי לביתו. כך ניצלו חייו של לאונטיוס הודות לאמירת האמת של מרעו" (פרגמנט כ"ב).

אבל דמותו של הורסיו מושחרת לבסוף לחלוטין בסיפור מעשה מפתיע. לשניים מצטרף שלישי, או בעצם שלישית.

"הורסיו, יפה נפש זה, היה נשוי לאישה שאיתה הוליד בנות ובנים, ונטשם כדי לחיות בסיגופי חוכמה באוהלה של נבלת החמור. אשתו, ארטיסיה, או ארטימיסיה (הסופרים חלוקים באשר לשמה), נאלצה לחזר אחרי הפתחים, ולבסוף לדור עם בניה ובנותיה ב'בית המזל', הידוע גם בשם 'קאזינו.' ארטיסיה, או ארטימיסיה קיבלה שם את פניהם של בחורים וגברים שעשו את גופה הפקר. יהודיה שחורה ופיסחת היתה, ונידחת עד כדי כך שלא נותרו לנו כיום אלא חלקי שמועות באשר להיותה, וגם היותה אולי אינו אלא סיפור מעשה. מספרים כי ברגלה האחת ובגופה שהצורה ניטלה ממנו, דמתה לבוכייר שחוטיו מדובללים.
ארטיסיה, או ארטימיסיה, סיפרה לאחיותיה על מעלליו של הורסיו המצטנע, שסגולותיו הטובות היו ידועות לכל, והן, האחיות הנידחות והאומללות, חיבקוה ועודדוה והרעיפו איחולים לבביים על ראש בעלה.
אמרה להן ארטיסיה (ארטימיסיה): 'עלינו לעשות מעשה.' 'ומה נעשה?' שאלו, 'האם נמשחך לגבירתנו?' 'לא ולא', ענתה. 'עלינו לקרוא בספריהם של הורסיו ושל ידידיו, לקרוא ולהפוך בהם, עד שיעלה בידינו להעלות מן האוב את החוכמה שקנו אלה מאיתנו. או אז, עלינו לכתוב ספרים הרבה, שבהם נמלא את הרווחים שהשאירו אלה שלא השאירו לנו כל רווח.' 'והלחם?' שאלו. 'את לחם הנייר נגלגל בפינו והוא יערב לחיכנו.' שתקו הנשים ושבו אישה לגורלה." 

בולט לעין הדמיון בין ארטיסיה או ארטימיסיה לבין שמו של המחבר, ארטיסאנו, אבל אולי זה מקרי. גם לא ברור לי לחלוטין האם המחבר תומך בפמיניזם או לא. לא ברור לי אם מדובר במתחזה (בלשון זכר) או במתחזה (בלשון נקבה), או שאני חושדת בכשרים (או בכשרות), ועוד לא החלטתי אם ספרו של קר הוא פרודיה פרועה או גרועה או שמדובר בטקסט רציני וביקורתי. הטקסט מצהיר שמדובר ב"מבוא לתולדות", ונראה שמתחייב מכך שהדמויות יהיו דמויות היסטוריות. ובכן, לא ידוע לי על פילוסוף קדום בשם הורסיו, ולאונטיוס הוא דמות מעניינת ב"מדינה" של אפלטון, אבל אינני בטוחה שהיא אמיתית: מסופר עליו שהוא הולך בדרך ונתקל בגופות של מתים. הוא משתוקק להתבונן בגופות, אבל גם מתחבט ומבקש להימנע מכך. דחייה ותאווה משמשות בו בערבוביה, ולבסוף סקרנותו ותאוותו גוברות עליו והוא מזין את עיניו במתים, אבל גם כועס על עצמו שעשה זאת. זהו תיאור מאלף של סובייקט שלא יכול שלא להיכנע להתענגות, עם כל רגשות האשמה שכרוכים בכך. הוא מזכיר לי את איש העכברושים של פרויד ודברים שכתב ז'יז'ק בהקשר זה.   על ארטימיסיה או ארטיסיה זו שהמחבר מספר עליה גם לא מצאתי דבר, אבל זה כבר סביר יותר משום שממילא היא נדחקה מן ההיסטוריה של המנצחים, עד שלא נודע כי באה אל קרבנה.

בסיכומו של דבר, ספרו של קר הותיר אותי מבולבלת, אבל בכך אולי השיג את מטרתו.

 

מודעות פרסומת

מאת: אורית יושינסקי טרופין

אורית יושינסקי טרופין, חוקרת ספרות ותרבות באוריינטציה לאקאניאנית. ד"ר לספרות כללית והשוואתית. נשואה לדיויד ואמא לכְּליל ולצוּף ולחתולה סימון. תחומי העניין שלי הם ספרות של המאה העשרים והעשרים ואחת, פסיכואנליזה, ביקורת האידיאולוגיה, אתיקה ותיאוריות של ספרות ותרבות. כיום עוסקת ב- Holocaust Perpetrator Fiction (סיפורת שמתמקדת בנקודת המבט של פושעים נאצים). הבלוג כולל מחשבות ורעיונות, עבודות שפורסמו בפורומים שונים ובכתבי עת ו-work in progress.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s