איזה סובייקט רע?

     אחת ההגדרות של אלתוסר ל"סובייקט רע" היא סובייקט שמתנגד לאידיאולוגיה השלטת בשמה של אידיאולוגיה אחרת. זה טוב ויפה, הסובייקט ההיסטרי שהוא ברירת המחדל של הסובייקט אצל לאקאן. הסובייקט הלאקאניאני הוא שסוע, כלומר הוא משמר עודפות שמתנגדת או שחומקת מכל אינטרפלציה. אבל זה לא די. לא מספיק לראות את השסע כנתון שאליו כל  סובייקט מוטל ממילא. סובייקט יכולה להסתתר מאחורי הפורמציה השסועה שלה מבלי לקחת אחריות על השיסוע ומבלי להתחייב אליו. להיות סובייקט רע עבור אידיאולוגיה אחת משום שהסובייקט מאמינה או מקיימת פרקטיקות של אידיאולוגיה אחרת זה לא מספיק. לעומת זאת, לקחת אחריות על השסע ולדבוק בו משמעם שאני, כסובייקט אוטונומי, עושה אקט שרושם אותי, שמכונן אותי (מחדש) כסובייקט שסוע שנצרב על ידי המסמן או השפה, מזה, ושלא כולו נתין של המסמן, מזה. וזוהי העודפות שמכוננת אותי כסובייקט אתי, "רע מנעוריו", כלומר כמי שמנסח מחדש "טוב" ו"רע". הסובייקט ההיסטרי, הסובייקט הרע של אלתוסר, נשאר עדיין בגבולות החוק (ובגבולות האידיאולוגיה): הוא מציית לחוק, החוק הוא אחר גדול בדמות המדינה, הדת, המוסד, המנהיג וכיו"ב. הסובייקט האתי נמצא מעבר לחוק (ומעבר לאידיאולוגיה), ולו להרף עין. לא זו בלבד שהוא לא מציית, אלא הוא מתווה מחדש את הציות ואת גבולותיו.

למה זה חשוב? כי זה לא מספיק "לשבור שתיקה" (הייתי שם, עשיתי כך וכך…), צריך לשנות את השיח (לא להיות שם, לא לעשות זאת).