מה זה חסד רדיקלי?

הבלוג הוקם בנובמבר 2014.

22 באוקטובר 2016: מה זה חסד רדיקלי? אני לא יודעת לשלוף מן השרוול את התשובה. יש בביטוי הזה משהו אניגמטי עבורי, סתום ופרדוקסלי. איך חסד יכול להיות רדיקלי, שורשי, מהפכני? או אולי יש לפרק את הביטוי לשני חלקים, כמו שמפלחים תפוח, או כמו בנוסחת הפנטזיה של לאקאן: חסד♦ רדיקלי, כאשר הרדיקליות היא אותו אובייקט (a קטנה) שמעולם לא היה, ואין על הסובייקט אלא להניח את החסד-חסר שלה? להתכוונן אל איוויה? אולי אחת הסיבות לאניגמה היא שזהו לא ביטוי שלי, אלא ביטוי שנטבע על ידי אודי אלוני ואומץ על ידי ברגע של הארה, רגע ששינה מהלך חיים, את מהלך חיי – זה נשמע דרמטי; למעשה, השינוי היה מינורי וטקטוני כאחד.

אני לא יודעת בדיוק מה זה חסד רדיקלי. זהו כנראה מעין סינטום שקושר את הווייתי ואומר לי משהו על עצמי. הביטוי הזה, שם אב שעשיתי בו כבשלי, לא מעיד בעיני על "מידה טובה" השייכת למערכת מוסרית נורמטיבית, אלא דווקא על מידה "רעה" שמקושרת ל"סובייקט רע" (או "רעה"), סובייקט שמחוללת שינוי ושבר בסטטוס קוו ושמבצעת אקט של ראשית. סובייקט שממציאה "צו קטגורי" משלה ושנכנסת כך לספירה האתית. סובייקט זו גם יוצרת קריאה וכתיבה משלה כך שהיא נכנסת לספירה הפואטית.

חסד רדיקלי הוא, אם כן, גם אקט שהתחולל בי, שחוללתי, ברגע שבו נתקלתי בביטוי של אודי  והביטוי שהוא המציא היכה ב"תו" הנכון, נגע באובייקט סיבת האיווי, בשורש הווייתי. אודי אמנם המציא את הביטוי, אבל חסד רדיקלי התחולל בי בעבר "שמחוץ לזמן", עבר אקסטמפורלי ופרה-אונטולוגי, ויחד עם זאת, הוא התרחש או התממש בהיסטוריה הפרטית שלי.

בנוסף לכך שחסד רדיקלי הוא כוח מניע, הכוח המניע של האיווי, חסד רדיקלי הוא סגנון וגם מתודה. בעקבות אודי אלוני (עקבות עקלקלים), חסד רדיקלי מגלם רצון והבטחה שלא לקבל שום דבר כמובן מאליו: לחקור, לדרוש, לבקר ולהטיל ספק. אבל אין זה "ספק שהוא יאוש" (ברכט, "השבח לספק"), הספק של אלה המפקפקים "כדי להימנע מהכרעה." אלא זהו ספק רליגיוזי – אם אפשר לומר כך, ספק פורה שמייצר הבעת אמון – "דבקות במטרה", באותה עת שבה הוא מתקיים. זהו ספק מכונן, שיוצר אקט, שיוצר הכרעה. ספק שמניע יצירה חדשה.

אוגוסט 2020: 

מה זה רדיקלי –

להתאבד כמו אנטיגונה הוא לא רדיקלי; רדיקלי הוא להתעקש לחיות, עם הקושי, ולחשוב על דרכים לשינוי הסדר ולפעול כך. לרצות את הטוב המוחלט הוא לא רדיקלי, הטוב המוחלט הוא "חיים בשתיקת האיברים" (רנה לריש); רדיקלי הוא לרצות את הטוב יותר, שיכול להיות גם פחות "טוב" ומפנק עבורי, ועדיין מאפשר לחיות טוב יותר במובנים אחרים: זה לא להיות "בריא", אלא לכונן נורמה חדשה של בריאות מתוך אינטראקציה מתמדת עם ה"פתולוגי" (קאנגיים).

רדיקלי הוא לא רק לחיות בתוך הסדר עם הסדר שלי, אלא עם הסדר שלי להזיז דבר מה בשיחי האדון השונים. זה גם לא להיפטר לחלוטין משיח האדון והווריאציות שלו (זה לא אפשרי), ומכאן כן לדרוש צדק *וגם* פיוס; זה לעשות היסטריזציה של השיח, לחורר אותו ולתפור אחרת, באופן כזה שהתפר יגרום לכםן ללבוש את האריג אחרת. כי האריג יהיה בגד נפלא ומשוגע ומסוכסך ויפהפה וגופכם הלובש אותו יעקצץ ויתעורר לחיים. זוהי המהפכה.

(חסד רדיקלי. המסמן שלי שב לרגע ונמצא מחדש)

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: