חסד רדיקלי: השסע של המושג

אני קוראת את הביטוי "חסד רדיקלי" כשסוע בין חסד לרדיקליות, ולא כחסד שהוא רדיקלי. לא מדובר בחסד שניתך (או מוטח), אלא בפער בין הצד של הרדיקליות, הוא הצד של הצדק – שאולי ניתן להשוותו לצד של ההתענגות הפאלית בנוסחאות הסקסואציה, לצד של החסד – הצד של התענגות אחרת (הייתי אומרת שאצל ישי מבורך הדברים משוכללים לשני מודלים, זה של הצדיק וזה של החסיד).

שני ה"צדדים" – שאינם דיכוטומיים – מתאפיינים בהיעדר כוליות או טוטליות. ב"צד" של הצדק מצויה עודפות שאיננה מן הצדק, והיא זו שמאפשרת את הצדק, עודפות בצורה של העדפה מתקנת או של תעדוף לא הוגן. עודפות זו מוסיפה להניע את המאבקים לצדק – את המאבקים הסוציאליסטיים, הפמיניסטיים, הלאומיים, המשפטיים, את המאבקים לחברה צודקת יותר שלעולם אינם נשלמים ונעים בסיבובים, סיבובי הביקורת של השיח המדעי, שמדיח את האדון מן הכס עם שהוא מייסד אדון חדש.

ה"צד" של החסד הוא צד ההתמסרות, מסירות הנפש והאהבה האינסופית. אני סבורה שזו לא חייבת להיות התמסרות הרסנית מכיוון שהיא לא-כולה. התמסרות – לא-כולה. התמסרות – תוך כדי שמירה על מרחב של "כי ממני ובי הוא", ובכך ההתמסרות כשלעצמה תמיד-כבר לא-כולה. זהו חלקיק מן האינסוף, חלקיק מהיצירה, מעבודת-האמת ומעבודת-האהבה האינסופיות. המרחב הזה הוא גם המרחב של האקט. תזוזה – מינימלית וטקטונית – ששום טקס או מוסד מן הסדר החברתי אינו נוגע לה. או אולי כמו שאומרת הבדיחה, ענייני המשפט יבואו אחר כך, קודם לכן צריך לדעת לומר.

תוספת מן ה-25.9: השסע שבחסד הרדיקלי הוא הבדל מינימלי, כאשר הגבול של ההתמסרות הוא עוד התמסרות. השסע בין חסד לרדיקליות מצוי כבר בהתענגות האחרת עצמה.

תוספת מן ה-16.10: יש קשר בין חסד רדיקלי לביטוי שסוע אחר שאני שקועה בו בימים אלה (ואהיה שקועה בו בשנה, אם לא בשנים הקרובות, שכן אני כותבת משהו, בעברית, שבכוונתו להפוך לספר על פילוסופיה של העבודה ועל מושג העבודה אצל פרויד ולאקאן) – דעת-עשות. הדעת, הידע הלא מודע שיודע אותנו, חושב אותנו, בוחר בנו היא ב"צד" של החסד ושל התענגות אחרת. העשות, דהיינו, העבודה, עבודת האיווי ובניית הסינטום, היא (כביכול) ב"צד" של הרדיקלי ושל ההתענגות הפאלית. אך למעשה דעת-עשות היא ההתמסרות לעצמנו ולאחר, התמסרות שהיא לא-כולה מכיוון שאין לה כללים, אין לה כלל ואין לה יוצא מן הכלל. ומשום כך היא בהתענגות אחרת.

מאת: אורית יושינסקי טרופין

אורית יושינסקי טרופין, חוקרת ספרות ותרבות באוריינטציה לאקאניאנית, מרצה ועורכת. ד"ר לספרות כללית והשוואתית. תחומי העניין שלי הם פסיכואנליזה (בכיוון של פרויד ולאקאן), מרקסיזם, מחשבה צרפתית, ספרות של המאה העשרים והעשרים ואחת, אתיקה, פילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של העבודה. הבלוג כולל מחשבות ורעיונות, עבודות שפורסמו בפורומים שונים ובכתבי עת ו-work in progress.

2 תגובות על ״חסד רדיקלי: השסע של המושג״

  1. תודה על התגובה. לא בטוחה שזה כך, למרות ש"מגדרית" אתה כנראה צודק. אם הצדק הוא בכיוון של ההתענגות הפאלית והחסד הוא בזה של ההתענגות האחרת, אז יש כאן חלוקה – שאמורה להיות חלוקה לוגית אבל שיש בה שאריות מטאפיזיות, מיתיות ומגדריות שקשורות בדמיון התרבותי שנוגע להגדרות של גבריות ונשיות. מדהים שאי אפשר להיפטר מן המגדריות אפילו כשמשמיטים את המסמנים "גבר" ו"אישה" בהקשר של ההתענגויות. אז במקום "גבר" ו"אישה" נמצא דיכוטומיות אחרות שמרמזות לגבריות ולנשיות כגון "רגש" ו"שכל".
    מכל מקום, לא הדגשתי שאי אפשר לוותר על אף אחד מן הכיוונים או ה"צדדים", לא על החסד ולא על הרדיקליות, שכל אחד מהם הוא עזר-כנגד לרעהו. חסד *עם* (avec) רדיקליות. וגם: שאף אחד מהם איננו נעלה על האחר, למרות שיש רק סוג אחד שיש לו שני זנים: הסוג האחד הוא זה של המסמן פאלוס שהוא תמיד במינוס (מינוס פי), ובאופן מפתיע או לא, הסוג הזה מוצג בצורתו המובהקת בזן של ההתענגות האחרת ולא בזן של ההתענגות הפאלית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: